<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תרי"ז</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שאלת הקדיש לעניי סרקסטא כרם וחמשה ושלשים זהובים על מנת שיקנה מהם קרקע ויחלקו את פירותיו על יד איש הקרוב אליו ממשפחתו בעצת הגבאים ושלשה אנשים עמו, וקבלו הקהל בנדר לשי"ת שכל זמן שיקנה אותו קרקע שיעשו בה כפי מה שצוה המקדיש ושלא יעשו הברחה בשום דבר מזה בשום זמן, אחר כך הקהל מאותם ל"ה זהובים קנו בית אחד סמוך לבתי שמעון ולאחר זמן פייס זה שמעון מן הקהל להחליף לו אותו (קרקע באותו) בית [בקרקע] שהיה לו במקום ההוא (וחזרו) [והודו] לו, ועמד אחד מקרובי המקדש ואמר אני מוסר מודעה שאני אנוס בזה הענין ואני אקיים בשכירות בית ההקדש בכל שנה ושנה עשרה זהובים ולא השגיחו בו הקהל, עכשו עמד אותו מוסר המודעא ובא לבטל החליפין, וטען שמעון כי שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר החליפו לו והוציא שטר בעדים על זה, טען אותו קרוב כי לא היו שבעה טובי העיר, הודיעני הדין עם מי, גם הודיעני אם בנה שמעון אותו בית ונותן הדין שיתבטל החליפין אם הוא כיורד ברשות או כיורד שלא ברשות. תשובה הדברים עתיקין כשבאים בני העיר ושבעה טובי העיר (למסור) למכור את ההקדש אשר בידם שיש בידם כח לשנותו למה שירצו וכאותה שאמרו [ב"ב ח' ע"ב] ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותן לכל מה שירצו, ואמרינן נמי בערכין פרק קמא [ו' ע"ב] ישראל שהתנדב נר או מנורה לבית הכנסת אסור לשנותה, ואסיקנא דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר, ואם נשתקע שם בעליה ממנה אפילו לדבר הרשות מותר. אבל הנדון שלפנינו אינו בכלל דברים אלו כמו שיתבאר.
